תוקפו של הסכם ממון

יש לאשר הסכם ממון שנחתם בין בני זוג לאחר כניסת חוק יחסי ממון לתוקף, למרות שנישאו לפני כניסתו של החוק לתוקף?!

העובדות: הבעל והאשה הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1964. מנישואין אלו נולדו לבני הזוג 3 ילדים - כולם בגירים. ממועד נישואיהם ועד לסוף יוני 96', ניהלו הצדדים חיי שיתוף ומשק בית משותף. במשך כל תקופת נישואיהם עבד הבעל כאיש צבא קבע בצה"ל והאשה עבדה כמזכירה. בחודש יולי 96' החלו הצדדים בהליכי גירושין. דירת מגורי הצדדים נמכרה ואילו התמורה חולקה בין הצדדים בחלקים שווים. ביום 10.6.96 חתמו הצדדים על הסכם ממון בו הסכימו כי בתמורה לסך של 40,000 ש"ח אותו קיבלה האשה מבעלה, היא מוותרת על כל הדרישות הכספיות והרכושיות של הצדדים. הסכם זה מעולם לא אושר ע"י ערכאה שיפוטית כלשהי.

ביום 16.1.01 הגישה האשה, תביעה רכושית נגד הבעל בתמ"ש 5620/01. בתביעתה זו, עתרה האשה לקבל מחצית מהזכויות המשותפות הרשומות ע"ש הבעל ואשר נצברו במהלך תקופת הנישואין של הצדדים. הבעל שלטענתו ויתרה האשה על זכויותיה, הסתמך בין היתר, על הסכם הממון עליו חתמו הצדדים. לטענת האשה, אין להסכם כל תוקף כיוון שלא אושר על-ידי בית המשפט. מאידך, לטענת הבעל לא היה כל צורך לאשר את ההסכם, שכן חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אינו חל עליהם כיוון שנישאו טרם כניסתו לתוקף.

פסק הדין ניתן על-ידי כב' השופט גרניט. בפסק הדין, דחה ביהמ"ש את טענת האשה לפיה להסכם הממון אין כל תוקף והוא בטל הואיל ולא אושר. ובלשונו של בית המשפט:

"בסעיף 16 ט' לכתב התביעה, התובעת טוענת כי מדובר בהסכם ממון וכיוון שההסכם לא אושר אין לו תוקף והוא בטל. אין שחר לטענתה הנ"ל של התובעת. בני זוג שנישאו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון, כמו הצדדים שלפנינו, רשאים לעשות הסכם ממון, כאמור בסיף 2 וסעיף 14 לחוק יחסי ממון. אולם הסכם שנעשה בין בני זוג שנישאו לפני [ההדגשה במקור - י.ש.] תחילתו של חוק יחסי ממון, מחייב אותם, כמו שכל הסכם מחייב את הצדדים החתומים עליו, בין שהוא אושר ובין שהוא לא אושר. העובדה שההסכם עוסק בכל הרכוש של בני הזוג וקובע כי אין להם תביעות אחד כלפי משנהו, אינו משנה ואינו צריך לשנות את תוקפו של ההסכם".

כב' השופט גרניט לא הסתפק בטעם זה בלבד, אלא הגדיל לעשות עת קבע כי יש ללמוד אנאלוגיה מסעיף 5 (א)(3) לחוק יחסי ממון, המאפשר אף לבני זוג שנישאו לאחר כניסת החוק לתוקף לערוך הסכם לגבי רכוש מסוים והסכם זה אינו דורש את אישורו של בית המשפט. בטענתו זו הסתמך השופט המלומד גם על בג"צ 10605/02 גמליאל נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נח (2) 529 (להלן: "עניין גמליאל").

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"מ 1221/04). הערעור הובא בפני כב' השופטת י' שטופמן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו:

"מכאן סבורה אני, כי משעובר לכניסת חוק יחסי ממון לתוקף, לא נדרשו בני זוג החותמים על הסכם לחלוקת רכוש לאישורו של ביהמ"ש, לא ידרשו לו הצדדים, שנישאו עוד בשנת 1964, גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון.

מקובלת עלי, אפוא, קביעתו של ביהמ"ש קמא, כי 'בני הזוג שנישאו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון, כמו הצדדים שלפנינו, רשאים לעשות הסכם ממון, כאמור בסעיף 2 וסעיף 14 לחוק יחסי ממון... אולם הסכם שנעשה בין בני זוג שנישאו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון מחייב אותם, כמו שכל הסכם מחייב את הצדדים החתומים עליו, בין שאושר ובין שהוא לא אושר".

עם כל הכבוד הראוי, בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם בית המשפט המחוזי טועים. לעניות דעתנו, הסכם ממון שנערך ונחתם בין בני זוג שנישאו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון, זקוק לאישורו של בית המשפט כמתחייב על-פי סע' 2 לחוק יחסי ממון, וזאת כיוון שההסכם נערך ונחתם לאחר כניסת החוק לתוקף, וזאת מן הנימוקים הבאים:

המחוקק קבע בסע' 14 לחוק יחסי ממון במפורש כי: "סע' 3 ושאר הוראות הפרק השני לא יחולו על בני זוג שנישאו זה לזה לפני תחילת חוק זה".

מלשונו של המחוקק אנו למדים כי סע' 1 ו-2 לחוק יחסי ממון שעניינם בהסכמי ממון בין בני זוג, חלים אף על בני זוג שנישאו לפני כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף. יתר על כן, העובדה כי המחוקק הדגיש שדווקא סעיפים 3 ואילך אינם חלים על בני זוג שנישאו טרם כניסת החוק לתוקף, מחזקת ומלמדת כי כוונת המחוקק הייתה להחיל דווקא את סעיפים 1 ו-2, בניגוד לסעיפים 3 ואילך, על בני זוג שנישאו טרם כניסת החוק לתוקף.

גישה זו אף התקבלה להלכה בפסק דינו של בית המשפט העליון: ע"א 490/77, דוד נציה נ' עליזה נציה, פ"ד לב (2) 621, ובלשונו של ביהמ"ש הנכבד בע' 623: "סע' 14 לחוק קובע שסע' 3 לחוק וכן הוראות הפרק השני לחוק לא יחולו על בני זוג שנישאו זה לזה לפני תחילת החוק. משמעות הוראה זו היא שסע' 2 שהוא בפרק הראשון לחוק חל גם על בני זוג שנישאו לפ